ביום ל’ בחשוון תשפ »ז (10 בנובמבר 2026) ניהלת את ישיבת הפתיחה החגיגית של הכנסת ה-26. האם אוכל להציג כמה שאלות לאיש שמשפחתו המורחבת נטלה חלק במאבק לתקומתה של מדינת ישראל היהודית, ושתפקידו הראשון הוא לשמר את אחדות האומה היהודית מעבר למאבקים הפלגניים שהדמוקרטיה מייצרת?
ומאחר שאיננו מכירים זה את זה, ברצוני רק לציין שעליתי לארץ בשנת 2011, מאלג’יריה – שנאלצתי לעזוב בחופזה בשנת 1993, לאחר שתוכננה התנקשות בחיי. אנשי רוח היו יעד מועדף להתנקשויות מדי יום שלישי, בידי האסלאמיסטים יוצאי האחים המוסלמים, מראשית מלחמת האזרחים שהם פתחו בה, ונמשכה שבע שנים ונסתיימה בכ-200,000 הרוגים.
שאלה ראשונה: האם המפלגות הערביות לגיטימיות?
כאשר נפגשת עם הסיעות כדי לשמוע את המלצותיהן לתפקיד ראש הממשלה עליו יוטל להרכיב ממשלה, שאלת בעצמך את מנסור עבאס אם הוא מגנה את חמאס כתנועת טרור שביצעה את טבח ה-7 באוקטובר 2023. שאלתך נותרה ללא מענה…
בדיווחי העיתונות לא צוין שהצגת את אותה שאלה לשלוש המפלגות הערביות של הרשימה המאוחדת. אם אכן כך הדבר, מדוע ויתרת על כך?
מערך של מפלגות המסרבות להכיר בישראל כמדינה יהודית, ושאינן מזדהות עם אף אחד מהסמלים שעליהם היא מושתתת, כמו הדגל הכחול-לבן הנושא את מגן דוד וההמנון הלאומי « התקווה » – האם לא היה צריך מזמן לשלול מהן את הלגיטימיות, ובוודאי את הזכות לכהן בכנסת? והאם לא היה זה רצונה של ועדת הבחירות המרכזית בראשות השופט נעם סולברג, שהוציאה אל מחוץ לחוק את ארבע המפלגות הערביות, והתנגשה בסירובו של בית המשפט העליון?
במהלך הישיבה הראשונה הזו של הכנסת, בעת שנשמעו צלילי « התקווה », האם חברי הכנסת הערבים לא יצאו באופן הפגנתי מן המליאה בעוד חלקם נשארו ישובים בהתרסה, ובאותו אופן סירבו להצטרף למחיאות הכפיים הבין-מפלגתיות לכבוד חבר הכנסת החדש אלישע מיידן, שאיבד את שתי רגליו בעת שפינה חיילים פצועים בעזה?
מדוע הסובלנות הזו כלפי ארבע המפלגות הערביות, כאשר מנהיגיהן מעולם לא הסתירו את התנגדותם הן למדינת ישראל היהודית והן ליסודה ההיסטורי, הציונות?
אחמד טיבי, יו »ר מפלגת תע »ל הלאומנית, יועצו של ערפאת ואיש סודו של מחמוד עבאס: « אינני מכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית. » …. « אנחנו הבעלים של הארץ הזאת! » … « אל-אקצא שייך רק למוסלמים, ורק להם הזכות להתפלל בו! ».
מנסור עבאס, שכינה את « הכוחות הישראליים של 1948 ‘כנופיות ציוניות' », ושמפלגתו רע »מ מזדהה עם האחים המוסלמים: « האופי היהודי של המדינה הוא מציאות שנכפתה עלינו. זו לא בחירה שאנחנו עשינו… המפלגות הערביות נאלצו לקבל זאת הלכה למעשה, אחרת היו נפסלות מלהתמודד בבחירות. ».
סמי אבו שחאדה, יו »ר מפלגת בל »ד, על חמאס: « אני לא רואה בהם מחבלים, ולעולם לא נגדיר אותם כך. אנחנו קוראים להם ‘לוחמי חופש’ או ‘אסירים פוליטיים' ».
אפשר היה לאסוף מאות ציטוטים ברוח זו, כמו אלה שהשמיעה לפני כמה שנים חנין זועבי ממפלגת בל »ד הלאומנית, כינתה את מדינת ישראל « גזענית », וכינתה את « הציונות לקולוניאליזם », ואת חיילי צה »ל « רוצחים ומתנקשים ».
אבל לך, שנמצא על הבמה הפוליטית מזה עשרות שנים, כל זה אינו בלתי ידוע.
שאלה שנייה: האם המפלגות הערביות לא הפרו את אמנת 1948?
מגילת העצמאות מיום ה-14 במאי 1948, לאחר הכרזת « הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל », העניקה « שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. »
הבהרה זו אפשרה לכל אזרחי ישראל להשתתף בכל מערכות הבחירות. אבל האם לא השתמע ממנה גם שמי שנהנים מ »זכויות » אלה אינם רשאים לקצוץ את היד שהעניקה להם אותן?
העוינות של המפלגות הערביות ושל ציבור תומכיהן, שבאה לידי ביטוי ברור בפוגרומים של 2021 בערים המכונות « מעורבות » (עכו, יפו, לוד, רמלה…) – האם אין היא מציבה אותן במעמד של גיס חמישי, הנכון להצטרף לכל מתקפה כוללת שתבוא על העם היהודי בישראל?
תסכים איתי שאין מדובר כאן בפנטזיות חולניות, אלא במציאות שאמנם נמצאת בשליטתו של צבא דרוך – צה »ל האמיץ – שכל רפיון קל בעירנותו עלול להתברר כאסון, כפי שקרה ב-7 באוקטובר 2023.
שאלה שלישית: האם השסע בחזית הציונית אינו מדאיג אותך?
יאיר גולן, יו »ר מפלגת « הדמוקרטים », שכמעט מונה לרמטכ »ל צה »ל בשנת 2018, קורא בהתמדה לצרף את המפלגות הערביות לממשלה הבאה. שותפיו במחנה המכונה « מחנה השינוי » (איזנקוט, בנט-לפיד, ליברמן), אף שהם מצהירים שהם מסרבים לכך, לא העמידו אותו על מקומו (למעט ליברמן) ובוודאי שלא הדירו אותו. ומדוע שיעשו זאת, הרי תוך כדי חציית « הקווים האדומים » של עצמם כבר כרתו ברית עם המפלגות הערביות כדי להשתלט על הכנסת – אכן, איזה שינוי! – ואלה האחרונים, שלא נולדו אתמול, יידעו לגבות מחיר יקר על תמיכתם, היום בכנסת ומחר בממשלה.
ליברמן אומר שהוא מסרב להיעזר במפלגות הערביות, אבל איך אפשר להאמין לו אחרי שקיבל את תמיכתן בגזל הכנסת? איך אפשר להאמין לו, כשאתמול היה אנטי-חרדי בלהט, והיום הוא מנסה לחזר אחריהם?
אדוני נשיא מדינת ישראל, האם אתה עצמך, כשהענקת למחנה המכונה « מחנה השינוי » את הקדימות בהרכבת הממשלה, לא נתת בכך גושפנקה לברית עם המפלגות הערביות האנטי-ציוניות? האם לא היינו מצפים ממך, מתוקף סמכויותיך, כישוריך וסמכותך המוסרית, שתתנגד לתרגיל הזה? שהרי הטיעון של « 67 ההמלצות » – האם אינו שקול להכנסת הזאב אל דיר הכבשים, בשעה שאנו עדיין רחוקים מימות המשיח?
שאלה רביעית: מיהו « העם »? מיהם « היריבים »?
לא אסתיר ממך שבכל הנוגע לישראל, הניסוחים שלך גרמו לי אי-נוחות, שלא לומר הלם. אף שאני מבין את שאיפתך לפיוס כללי, כאשר אתה קורא לחברי הכנסת ה-26 « להתעלות מעל המחלוקות הפוליטיות », או כאשר אתה אומר להם « הושיטו יד לפשרה, גם בין יריבים », או כאשר אתה קובע ש »העם שבחר בכם כמה לחזור לחיים נורמליים, לביטחון ולשקט », אני תוהה למי אתה פונה.
וכך גם דבריו של יו »ר « ישר! », איזנקוט, שהצהיר בעת מסירת המנדט: « 74 חברי כנסת אינם נותנים עוד אמון בממשלה היוצאת ובעומד בראשה. זו החלטת העם, ועלינו לעשות הכול כדי לכבד אותה ולממש אותה ».
שכן בישראל אין עם אחד, אלא שני עמים עיקריים: העם היהודי, הרואה עצמו ציוני, כלומר לגיטימי בפיסת אדמה זו – קרוב ל-8 מיליון נפש; והעם הערבי, שרובו הגדול – מעט יותר מ-2 מיליון – אינו רואה עצמו ישראלי אלא « פלסטיני », ושאינו חולם אלא על הרגע שבו תקום « פלסטין » מהירדן ועד הים התיכון, מטוהרת מכל היהודים.
לפיכך, היחסים בין שני העמים הללו ובין המפלגות המייצגות אותם אינם בגדר יריבות פוליטיים, אלא ניגוד מהותי. ובעוד שכל מדינות ערב נפטרו מהיהודים שלהן, העם היהודי בישראל, מאז הקמתו כמדינה, לא ביקש להיפטר מהערבים שלו – דבר שהיה בהישג ידו – לאחר שהובסו מדינות ערב שחלמו « לזרוק את היהודים לים ».
אדוני הנשיא, אל לנו לטמון את ראשנו בחול. חלום זה הוא, לצערנו, עדיין חלומן של כל המפלגות הערביות ושל רוב רובו של ציבור בוחריהן. כפי שאתה יכול להיווכח, מאז 1948 לא הצליחה לקום אף מפלגה ערבית המקיימת אחווה עם היהודים, למרות ניסיונות רבים.
יש כמובן נוצרים ומוסלמים הגאים לומר שהם « ערביי ישראל » ולא « פלסטינים », המשרתים בצבא, עושים קריירה בצה »ל, נאבקים ברחבי העולם כדי להשיב את האמת על ישראל, ומעזים להתמודד עם הנידוי מצד קהילות המוצא שלהם… אבל האם היושר האינטלקטואלי אינו מחייב להוסיף מיד שהם, לצערנו, רק מיעוט זעום (כמו יוסף חדאד הנפלא והמשפיען המפורסם נוסייר יאסין (המוכר בשם Nas Daily)), ושעד היום לא הצליחה לקום אף מפלגה ערבית המכירה בישראל כמולדת יהודית?
« אין מקום לגזענות », הכרזת. אתה כמובן צודק, אבל להזכיר דברים שנאמרו בפומבי, תופעות חברתיות, תפיסות ודמיון קולקטיבי, שעניינם ניגוד מהותי ולא יריבות – האם זו « גזענות », או גרוע מכך, « שנאה », כפי שאמר איזנקוט?
כתוצאה, במידה רבה, מטרור אנטי-יהודי שנוכח בכל מקום מראשית המאה ה-20 ועד היום, קיימת ללא ספק גם גזענות יהודית. אבל כאשר היא מוקעת על ידי הרשויות הציבוריות והמפלגות, האם אפשר להעמיד אותה באותה רמה עם השאיפה למחוק עם שלם, העם היהודי, מארץ ישראל?
שאלה חמישית: ומה עכשיו?
« עליכם לעשות הכול כדי למנוע בחירות חדשות », הפצרת ב-120 חברי הכנסת. אבל יש שלוש דרכים להגשים את משאלתך. או איחוד בלתי טבעי עם המפלגות הערביות האנטי-ציוניות, שיהיה, יש להודות, « שינוי קיצוני ». או ממשלת מיעוט שתהפוך את המפלגות הערביות למכריעות האמיתיות, ואת 48 חברי הכנסת של גוש איזנקוט לבני ערובה שלהן, דבר שליברמן מזהיר מפניו ובצדק. או לבסוף, ממשלה המורכבת מכל הזרמים הציוניים, למעט אלה שיקראו לכרות ברית עם המפלגות הערביות.
האם הברירה אינה מתבקשת מאליה? האם אין זה מסמכויותיך להזכיר שבין הבחירה במעמד בני החסות מרצון לבין פתרון ציוני המאחד את כל המפלגות הציוניות המכהנות בכנסת, ולפיכך משקף את רצונם של 80% מאוכלוסיית ישראל, לא אמור להיות שום היסוס?
ומעבר לכך, לנוכח האתגרים העצומים העומדים בפני ישראל, האם לא הגיעה העת שכל הכוחות הציוניים, למעט אלה של יאיר גולן, יתאחדו למפלגה ציונית אחת וגדולה, כשכל זרם שומר על ייחודו?
כך יהיו « היריבים » מחויבים לנהוג בפשרה, כפי שייחלת, ולנוכח המציאות הקשה המאיימת על עצם קיומה של ישראל – לחזק את אחדותם, ובכך רק לחקות את התגובה היהודית בעת הלחימה ואת הסולידריות של העורף.
האם אין זו חובתך וכבודך להזכיר לכוחות הפוליטיים שנראה כי איבדו את המצפן, שהאתגר העיקרי מאז 1948 נותר עצם קיומה של ישראל? ושהגנתה אינה יכולה להיות תלויה במפלגות ששמו להן כמטרה עליונה לשים קץ לישראל כמולדת העם היהודי – בחדירה פוליטית לכל מוסדותיה מבפנים, ובשיתוף פעולה עם כל הכוחות החיצוניים העוינים לה?
ואגב, האם לא יהיה זה מבורך אם תצא נגד העיוורון של כוחות פוליטיים ציוניים מסוימים, שבעיניהם « הקו האדום » הוא נתניהו, ולא המפלגות הערביות האנטי-ציוניות – שאחת מנציגותיהן, חברת הכנסת החדשה פאתן ע’טאס, מספר שלוש ברשימה הערבית המאוחדת, כינתה זה עתה ב-BBC Arabic את חמאס « תנועת התנגדות », והבהירה שמפלגתה אינה מתכוונת לקבל את התנאים המדיניים שהציב איזנקוט – כלומר שהוא ושותפיו ייאלצו להתכופף מול התכתיב הערבי?
חלילה!
לרגל יום השנה ה-88 לליל הבדולח, קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, בקובעו כי « האנטישמיות שוב נמצאת בכל מקום, ולעיתים היא מסתתרת בשפת מאבקי השחרור האנטי-קולוניאליים או בביקורת על ישראל », התעקש להזהיר את המהגרים המוסלמים: « מי מהם שמסרב לקבל את האחריות ההיסטורית של גרמניה לשואה – צריך לעזוב את המדינה ».
אדוני הנשיא, בהשלכה על המצב בישראל, האם דברים כאלה לא יוכלו להשרות עליך פנייה נחרצת באותה מידה אל ארבע המפלגות הערביות: « מעתה יוכרו כחוקיות רק מפלגות המכירות בלגיטימיות של העם היהודי בפיסת אדמה זו. »
דבר זה עשוי לאפשר למפלגות ערביות חדשות לעלות על הבמה הפוליטית בישראל. בשימן קץ לאירדנטיזם של המפלגות המכונות « פלסטיניות », הן יחתמו אחווה חדשה בין האוכלוסייה היהודית לערבית ויגרמו להיעלמות רוח הרפאים של המלחמה הנצחית.
מדוע שלא נחלום?
בברכה ובכבוד רב,
ז’אן-פייר לדו
במאי קולנוע
נ.ב.: עוד שני « דברים ».
1 – אדוני הנשיא, כל העדויות המגיעות מהקלפיות ביישובים הערביים והבדואיים מתיישבות זו עם זו: הבחירות שובשו באופן חמור בידי מערך הונאה רחב היקף שהוכן בקפידה מראש. במקום לקדם את חקירת השב »כ, מפכ »ל המשטרה והיועצת המשפטית לממשלה מנסים לבלום אותה. האם אינך סבור שחובתך להתערב?
2 – אדוני הנשיא, אתה ודאי יודע שכאן 11 דחק את העיתונאית איילה חסון להתפטר. מדובר באחת מעיתונאיות הטלוויזיה הגדולות בישראל, בעלת יושר אינטלקטואלי נדיר, שידעה לגעת בסוגיות הבוערות ביותר מבלי לוותר אף פעם על חוש האובייקטיביות שלה, ושברה את כל שיאי הרייטינג. מאחר שכאן 11 הוא ערוץ ציבורי, האם לא תוכל להתערב מול הנהלתו כדי לבלום את מה שאינו פחות ולא יותר ממעשה צנזורה מן החמורים ביותר? שערורייה כזו תהפוך לחרב דמוקלס המאיימת על המקצוע כולו, וללא ספק תסלול את הדרך לסוג חדש של ציד מכשפות… הקהל הרב שעקב אחריה במשך שנים מצפה שפעולתך תביא להשבתה של איילה חסון.
En savoir plus sur MABATIM.INFO
Abonnez-vous pour recevoir les derniers articles par e-mail.